אהבה עצמית – תחילתו של רומן

Posted on Posted in Mind and Meaning

!התאמצתי לבכות

בחיי שהתאמצתי לבכות, אך דמעותיי יבשו ולא זכיתי לבכי משחרר, אפילו לא לדמעה אחת קטנטנה

,מה שהפליא אותי אז עוד יותר) לאחר הדיון הראשון בנושא גירושיי בבית הדין הרבני)

שרוקן את שארית כוחותיי הפיזיים והנפשיים וגרם לי להרגיש כמו לימון סחוט ולהבין

,שזה עתה נפרדתי לשלום מאישי בשנים האחרונות, מאבא של בנותיי שנראה לי פתאום כל כך מרוחק

.זר לחלוטין עם רגשות מעורבים כלפיו ובעיקר כלפיי

.התשישות הכניעה אותי ואילצה אותי לשבת על הספסל מחוץ לבית הדין כאילו כדי לאגור כוחות

.פיזית הייתי שם, אך בעצם אינני יודעת לומר איפה הייתי באותם רגעים חוץ מלספר על כך שהרגשתי מנותקת מגופי, נשמתי ומהיקום בכלל

אני זוכרת שהתעוררתי בבהלה מנגיעתה העדינה של עובדת בית הדין הרבני שדאגה לשלומי ורצה לבדוק מיהי המטורפת שיושבת בשיא החום

בצהריי היום בשמש היוקדת, ללא נוע וללא מים ובוהה במכונית הלבנה שמולה. לקח לי מספר שניות לסרב לה בנימוס למים ולמזגן ולומר

.שאני בסדר ועצרתי להתרענן

.להתרענן??? שאלה אותי פעמיים המומה, בזמן שגלגלי מוחה עובדים ומנסים להבין האם זאת בדיחה גרועה ולא מצחיקה או שהשתגעתי

.אך, כשראתה שאינני מגיבה לה (לא יצא לי קול זאת האמת) נפרדה ממני לשלום והציעה שאגש בדחיפות לעזרה פסיכיאטרית

!בום

מילותיה האחרונות היו בעצם חץ שפגע לי בול בנשמה וגרמו לי להעיף מבט גבוה לשמיים ולפתוח בדיאלוג מהיר עם בורא עולם

?ולהציף אותו בבליל שאלות נוקבות על איך הגעתי למצב הזה? ואיך בין רגע התהפכו לי החיים? ואיפה הוא בכלל כשצריך אותו

.הרי גדלתי בבית מאמין, אמנם חילוני אך מאמין, אז איך הוא נתן לסיטואציה הזו לקרות? שבה אני נפלתי לתהום עמוקה וחשוכה

על המשבר הגדול שפקד אותי ועל כך שלמרות שמחכות לי בבית שתי בנותיי אני מהרהרת על התאבדות, אף על פי שימים ספורים

.קודם לכן הבטחתי לבתי שרק נולדה בבית החולים שאגדל אותה ואהיה כאן תמיד לצידה

.והכי הזוי היה הכעס שלי על עצמי/ על בורא עולם על הבושה שפקדה אותי על כך שאישה שאינני מכירה הציעה לי לגשת לפסיכיאטר

?לי? לעינת

לו רק הייתם רואים אותי עכשיו, מחייכת בעודי מקלידה את הסיטואציה הזו ויודעת שהיום אינני מתביישת בדבר)

.(ואני מחליטה מה אני לוקחת מדברי אחרים ומה אני משחררת לחופשי מבלי שזה יגע בי

כעס, המון המון כעס והאשמה היו לי באותה סיטואציה. כלפי בורא עולם, הגרוש שלי, המשפחות שלנו, החברים שלי

 .ובעיקר כלפי עצמי ועל ההחלטה שלי לקום ולעזוב בסיום ההריון השני, דווקא 5 ימים לאחר לידת בתי

הרגשתי איך השנאה העצמית משתלטת עלי במהירות ועוטפת אותי בחושך קודר ובקור מקפיא מבלי לפספס

,אף חלק קטן בגופי ומבלי שקיבלה ממני אישור כלל. איך אני מאבדת את כוחותיי ולא מצליחה להחזיק את עינת החייכנית

החזקה, האופטימית שליוותה אותי מאז נולדתי ועכשיו היא בורחת ממני, נעלמת ממני במהירות הבזק ובמקומה משתלטת עלי

.דמות שאינני מכירה יחד עם מערבולת של תחושות שאינני מאחלת לאף אדם להרגיש ובקלות יכלו להוביל אותי לדיכאון או להתאבדות

ולנטיין די נחגג היום ולכן אני מבקשת מכם שניה לפני שאתם מתפנים לפנק, להביע דברי אהבה, להרעיף במתנות לבן/ בת הזוג או בזולת

!בכלל תדאגו לאהוב קודם את עצמכם

,תשקיעו באהבה עצמית (למידה, פיתוח והשקעה עצמית), הפחיתו בביקורת עצמית והיו פחות קשים עם עצמכם

.משום שאני על בשרי למדתי בשנים האחרונות שאם אתה לא אוהב את עצמך יהיה לך קשה לאהוב אחר

 .לחיי אהבה עצמית! יצאתי לחגוג מקווה שגם אתם

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *