התפריט לחיסול השד הפנימי ויציאה לחופשי

Posted on Posted in Mind and Meaning, Uncategorized

.בהלה

שום דבר לא הכין אותי לתחושת הבהלה הנוראית שהרגשתי, בעודי שומעת את אמי מאשרת

.שנגיע להתארח בערב ליל הסדר בחיק המשפחה המורחבת, מבלי ששאלה או התייעצה איתי

,אני זוכרת בבירור את תחושת הכעס שהתעוררה בי, יחד עם הפטישים שהלמו בראשי ודפיקות הלב המואצות

.שהפיחו חיים בבושה ובדכדוך שהופיעו מבלי שאזמין אותם בכלל

ישבתי על הספה מסוחררת קמעה וניסיתי לדמיין, איך יראה המפגש המשפחתי

,והאם אני חזקה מספיק לשרוד אותו בשלום? שסביר להניח יהיה מלווה בנעיצת מבטים שישדרו רחמים

התלחשויות מאחורי גבי ואיזה חסר טקט (אחד לפחות) שישאל שאלות נוקבות על היכן אישי או

.אולי הנורא מכל על כך שנודע לו שהחלטתי לחזור לארץ ולפרק את נישואי למרות שבקרוב אלד את בתנו השנייה

,חולשה, בלבלול וכאב התווספו מיד לחגיגה והבנתי שטרם הגיע זמני להופיע בערב כזה

“למרות שהבחירה, האומץ ויש יגידו התעוזה לסיים את החזות השקרית של “זוגיות בריאה, נוצצת ומאושרת

מלווה במשפחה יפה ומוצלחת היו וודאים אצלי. אך, מודה שבאותו רגע טרם עיקלתי היטב את המשמעות

או האומץ לחיות את חיי ולא להתפשר יותר כפי שיצא לי לראות ולהכיר אנשים רבים שעושים זאת

.ובטח עוד לענות בחן ובראש מורם על החיים החדשים שאליהם פני מועדות כשאני טרם יודעת לאן הדרך מובילה אותי

!”אני לא הולכת, אמא”  

 .הודעתי לה נחרצות מיד כשניתקה את שיחת הטלפון הארוכה

 ,היא כמובן לא ויתרה והחלה במסע שכנועים שנגרר לויכוחים ובכי במשך 3 ימים, אך כדי לעצור את הסקרנות אגלה

שביום הרביעי הגיע ליל הסדר ואנחנו נשארנו בבית וחגגנו (אם פרצוף תשעה באב ומנותקת מהמציאות

כמו שהייתי בלילה ההוא- נחשב לחגיגה) עם משפחתי המצומצמת שעטפה אותי בחום ובאהבה ונתנה לי להרגיש

.כפי שראוי לאישה שבחרה בחופש שלה – ממש לפני חג החרות

והנה מגיע לו שוב פעם חג האביב ואני – שמחה ומחויכת ובעיקר מתרגשת כי בנותיי יחגגו איתנו הערב

בחיק משפחתי המדהימה. אך, במבט אחורה אני זוכרת ויודעת מה הרגשתי באותה שנה ואף 3 שנים לאחר מכן

בו ערב ליל הסדר, היה בשבילי ערב התמודדות של שאלות והפער בין הציפיות החגיגיות לבילוי המשפחתי

שהותיר פעמים רבות תחושות של תסכול והחמצה ולעיתים אף בלבול של רגעים שמצאתי את עצמי מתבוננת

בחיים שעליהם ויתרתי ורואה בהם רק את הטוב (שבאותם רגעי פחד ובדידות) שלעולם לא יהיה.

.פתאום את נזכרת כמה יפים הייתם בבגדי החג הלבנים שלבשתם וכמה גאה ונעים היה לך להיכנס לבית הורייך כמשפחה מאוחדת ושלמה

באותם רגעים את שוכחת את המריבה עם בעלך רגע לפני היציאה, את המתח הנוראי שרבץ בינכם

ואת המאמץ המתיש שעשית כדי להסוות אותו מהילדה ומכל בני המשפחה. את שוכחת את התחושה המרכזית

שליוותה אותך בשנים האחרונות של יאוש וחוסר תקווה. לכן, כמי שחוותה את זה אמליץ (למי שנמצא במצב שהייתי בו)

לזכור את מה העזתם לעשות עבור עצמכם השנה, את האומץ לעזוב ולהרפות ממה שניסיתם לתקן במשך שנים

והכי חשוב את ההחלטה לחיות, לאהוב שוב ולהתאהב מחדש בעצמכם.

צאו מהבית בתחושת גאווה על מי שאתם, כי הכל תלוי בסיפור שאתם מספרים לעצמכם

ובמקום סיפור הקורבנות והמאבקים, העבדות להיות במקום שאינך צריך להיות בו

.המירו אותו לסיפור החלטה רציונלית של יציאה לחירות שלא מקפחת אף אחד ואין בה אשמים או מסכנים

!לחיי הפריחה, ההתחדשות האושר והשלווה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *